האם יש מקום לאחדות בעידן של ריבוי זהויות? הקלידוסקופ כמשל

לחשוב אחדות בעולם מתפצל.

לאחרונה, בתקופה בה נראה כאילו התאוריה בדבר "אמת אחת" עומדת לפשוט את הרגל, אין כמו הקלידוסקופ בכדי להמחיש אפשרות אחדותית של מיזוג הניגודים, ולמצוא מקום לראיה אופטימיות בחברה אנושית מפוצלת ושסועה.

גישה הרווחת כיום, בעידן רב תרבותי ומרובה זהויות שבו אנו חיים, שאין אמת אחת. לכל אחד אמת משלו בהתאם למינו, צבעו, חינוכו, דתו, לאומיותו, ומעמדו הסוציו-אקונומי.

מצב חברתי שכזה ניתן לדמות לחלקים המגוונים שבקצה הקלידוסקופ (בתמונה), חלקים המורכבים מפריטים בעלי צורות נפרדות, גדלים משתנים, צבעים שונים, אין סדר, החלקים נעים מלמעלה למטה, כל אחד לעצמו, גם אם מקובצים באזור מסוים. ניתן לסווג את החלקים לפי לקבוצות לפי, צבע, גודל,  צורה, אבל עדיין, למרות כיוון התנועה המשותף הם נעים כמקבץ מיקרי.

בהשאלה ניתן לומר שלמרות שהם שוהים ביחד באותה מציאות חיים, אפילו באותה מדינה ובאותו אקלים, הם מסכימים בדבר אחד שהם שונים זה מזה, ואם נגזר עליהם לחיות זה לצד זה, אז אפשר דרך  התעלמות במקרה הטוב, וחשדנות, עויינות ואלימות במקרה הגרוע.

 בניסוחו הייחודי של  הראי"ה קוק (שכתביו מהווים עבורי השראה מזה שנים רבות) מצב חברתי מסוג זה מנוסח כך: "כל המגרעות, החומריות והרוחניות שבעולם, הכול בא, מפני שכל פרט משיג רק צד אחד מהמציאות, הגשמי והרוחני, הטוב בעיניו, ויתר הצדדים, שהם בלתי מושגים לו, הנם בעדו ראויים להיות אבודים מן העולם"( אורות הקודש).

לפיכך האם קיימת בכלל אפשרות לחיבור? לתקשורת? האם יש משהו מעבר לאינטרסים של קבוצת פרטים? האם הכל רק עניין של מאבקי כוח? או האם ייתכן שיש דרך אחרת להתבונן על המציאות.

אולי, מניחה כאן הצעה, אם במקום לומר שאין אמת אחת, ננסח זאת קצת אחרת: יש אמת אחת אך פנים רבות לה, אפשר יהיה למצוא פתח לתקווה.

כלומר , כל אחד רואה את האמת מהזווית שלו, כי לא ניתן לקלוט את כולה, היא רחבה מדיי, מקיפה מדיי, מורכבת, ולכן כל זווית ראייה אישית, היא בעצם מקרה פרטי של אמת כללית מקיפה, הכוללת את כל זוויות ההסתכלות האפשריות, גם המנוגדות זו לזו, באחדות אחת.

מחשבה על הקוסמוס ועל הטבע מראה שכיוון מחשבה שכזה אינו מופרך. יש אחדות בבסיס הריבוי וההשתנות שביקום, אפילו מחשבה על הגוף  הפיזי של האדם ממחישה זאת, למרות החלוקה לאיברים השונים, המערכות הנפרדות וחלקיהם המרובים, עדיין יש איזו אחדות ותואם בין כולם.

הרב קוק טבע את המושג 'אחדות כוללת' ובתרגום חופשי שלי, תודעה קוסמית (אלוהות) המכילה את כל האפשרויות כולם כפוטנציאליות, אשר ממנה, בתהליך הדרגתי של התממשות,  מתגבשות האפשרויות לידי צורה ותוכן, נפרדות ומתפצלות לחלקים עצמאיים, ברמות שונות של תודעה (דומם, צומח, חי ומדבר).

האדם, כל אדם, הוא בעל תודעה עצמית נפרדת, ובכל זאת יש בו זיכרון קלוש ('רשימו') של אותה תודעה אחדותית, שתודעתו הפרטית היא חלק ממנה, מכאן עצם כמיהתו ושאיפתו למצב טוב יותר, שלם יותר,  אותו הוא מגדיר כאמת.

התבוננות בעינית הקלידוסקופ, ממחישה אפשרות של מצב בו כל הפרטים פועלים בתואם.  החלקים הנפרדים בראייה חיצונית, מתגלים בראייה פנימית,  כקשורים מאוד אחד למשנהו. כל חלק פרטיקולרי, לא משנה מה צבעו או גודלו הוא בעל משמעות במארג הכללי המשתנה ללא הרף. החלקים משתנים כל הזמן אבל האחדות נשמרת.

חושבת שכל אדם המקווה לטוב מניח, באופן מודע או לא מודע, שיש אי שם אידאל של טוב, סדר טוב שמונח בתשתית הכול , אליו תקוותו מכוונת.

עצם קיומה של התקווה בנפשנו, לכשעצמה מעידה על קיומו של סדר טוב, שכן שאלמלא הסדר הזה איך היה יודע מהו עוול, מה לא בסדר.

לא ברור לנו איך הוא אפשרי, הסדר האידאלי הזה, ובכל זאת, הוא המפיח בנו כל פעם תקווה חדשה.

עוד לא אבדה תקוותינו.